PDF | Horizons in Geography (Hebrew) Vol.89, pp. 61- 83, 2016
Moran, M. and Plaut, P
Abstract
“תכנון לאורח חיים פעיל” הינו גישה בין-תחומית, הקוראת ליצירת סביבות המאפשרות למגוון אוכלוסיות לאמץ אורח חיים פעיל, הכולל הליכה ורכיבת אופניים לניידות או פנאית. בספרות המחקרית נעשה שימוש נפוץ במדד ‘הליכוּת’ walkability להערכת המידה שבה הסביבה מאפשרת אורח חיים פעיל באמצעות מגוון עקרונות כגון: צפיפות מגורים, קישוריות רחובות, ושימושי קרקע.
המחקר המתואר בחן את העקרונות התכנוניים המעודדים אורח חיים פעיל בסביבה עירונית. בעזרת הצלבה בין מדדים אובייקטיביים של הסביבה הבנויה באמצעות ממ”ג GIS לבין אורח חיים פעיל של תושבים. נמצא כי מדדי ‘הליכוּת’ מסוימים יכולים לנבא פעילות גופנית יותר מאחרים. כך למשל, מדדי המרקם הבנוי צפיפות מגורים, קישוריות רחובות ותכסית בינוי ניבאו הליכה ורכיבת אופניים יותר מאשר מדדי שימושי הקרקע מסחר, שטח ציבורי פתוח שצ”פ ושטח בנוי ציבורי שב”צ . נמצא כי הקשר בין המרקם הבנוי לבין אורח חיים פעיל הוא דו-כיווני: קשר חיובי עם הליכה בקרב ילדים והורים , אשר שכיחה יותר במרקם בנוי קומפקטי כולל רמות גבוהות של צפיפות מגורים, קישוריות רחובות, ותכסית בינוי ; לצד קשר שלילי עם רכיבת אופניים בקרב ילדים , אשר שכיחה יותר כאשר המרקם הבנוי משתרע כולל רמות נמוכות של צפיפות מגורים, קישוריות רחובות, ותכסית בינוי . ממצאים אלו מדגישים את הניגוד בין הצרכים הסביבתיים של הולכי-רגל ורוכבי-אופניים תוך הבחנה בין הליכוּת ורכיבוּת bikeability.